חיפוש
  • Rashi Foundation

מהפכה בהכשרות המקצועיות תציל את כלכלת הפוסט-קורונה



יעל בלה אבני, סמנכ"לית תכניות בקרן רש"י

פורסם באתר וואלה, 25.7.20


הקורונה תפסה את כולנו לא מוכנים. מי יכול היה לדמיין שרבים כל כך יאבדו את מקורות הפרנסה שלהם ויוותרו בחוסר ודאות תהומי. וכאן עולה השאלה, האם ישראל הייתה יכולה להיערך טוב יותר למשבר?

עוד הרבה לפני שהמילה "קורונה" נכנסה בכלל ללקסיקון שלנו, גורמי רווחה ומעסיקים התריעו כי מערך ההכשרות המקצועיות בישראל מצוי במשבר ואינו מתאים לעולם התעסוקה של המאה ה-21. מדובר במערך חלקי, מצומצם, רעוע ומיושן, ובעיקר כזה שלא באמת מניע אוכלוסיות רחבות לעבר תעסוקה מיטבית, התואמת את השאיפות, הכישורים והיכולות של מי שצורך את ההכשרות.

הקביעה הזו מגיעה מניסיון של עבודה בפריפריה החברתית של ישראל במשך למעלה משלושה עשורים. כאשר מערך ההכשרות הלך והידרדר עם השנים, נכנסו לוואקום שיצרה המדינה עמותות חברתיות וגופים פילנתרופיים שמנסים לגשר על הפערים ולספק מענה לאותן שכבות שזקוקות לו כל כך. יוזמות אלה יכולות להניע מהלכים, לפתח מודלים, אך אינן יכולות להחליף מדיניות לאומית סדורה.

המדינה עצמה חייבת להוביל רפורמה מהפכנית כדי להיות ערוכה לעולם תעסוקה שעומד להשתנות לבלי הכר, הן בשל קצב השינויים הטכנולוגיים והן בעקבות השלכות הקורונה. תהליכים שהיו צפויים לקחת שנים רבות מתרחשים באופן מואץ. מקצועות הופכים למיותרים, ישראלים רבים ימצאו עצמם ביום שאחרי הקורונה ללא יכולת להתפרנס בכבוד, והדרך היחידה להחזירם למעגל העבודה תהיה במערך שיוכל להוביל אותם ללמידה ותעסוקה בתחומים חדשים, רלוונטיים לעולם החדש שנוצר.

אנו פוגשים מדי יום צעירים שרוצים להחליף מקצוע, אך לא יכולים לממן הכשרה ולא מצליחים למצוא מענה באזור מגוריהם. המענים הקיימים מטעם המדינה פשוט לא רלוונטיים, קל וחומר בפריפריה. ישנן מכללות הכשרה בודדות בלבד, כאשר לעיתים קרובות ההכשרות שהן מציעות אינן מסונכרנות עם צרכי שוק העבודה המשתנה.

מפעילותנו בעולם החברתי למדנו שכאשר מאפשרים לישראלים לבחור באופן חופשי את מסלולי ההכשרה, ללא הגבלת מקצוע או מכללה ספציפית, הבחירה היא כמעט תמיד בקורסים שמובילים לפוטנציאל תעסוקה מיידי. הקריטריון החשוב היחיד שיש לעמוד עליו הוא תעסוקה בקצה, התנסות בעבודה בזמן הקורס או מעורבות אחרת של מעסיקים בקורס עצמו.

הכשרות המחר צריכות להתמקד בקורסים ובמקצועות שלוקחים בחשבון רלוונטיות בעולם תעסוקה פוסט-קורונה – כמו שיווק דיגיטלי, גרפיקה ממוחשבת, ניהול רשתות, ניהול קהילות, מקצועות טיפוליים וכל תחום אחר שבו יש מעסיקים שמתחייבים לקחת חלק בהכשרה.

הרפורמה הנדרשת אינה יכולה להיבנות על פעילות המגזר השלישי ועל נכונות המעסיקים החזקים להכשיר עובדים; היא חייבת להתבסס על מדיניות לאומית בהירה וסדורה. השקעה מדויקת היום תניב תשואה משמעותית בעתיד, ככל שההשתלבות בעולם העבודה תהיה רחבה יותר.

אסור לנו כחברה לאפשר מציאות בה מי שידו אינה משגת לרכוש הכשרה מקצועית יישאר מאחור. מדינת ישראל חייבת לייצר את התנאים שישנו זאת. אל לנו להותיר אוכלוסיות שלמות מאחור במאבק הישרדות אכזרי. על המדינה להוביל רפורמה של ממש בעולם ההכשרות המקצועיות: הכשרות עדכניות, שמחוברות לעולם העבודה המשתנה, שמחזקות גם מיומנויות ולא רק טכניקות, ושבסופן ישנו מעסיק שמכיר בהכשרה וזקוק לה.