חיפוש
  • Rashi Foundation

האתגר: לקדם מוביליות בפריפריה


חלוקת דו"ח לתושבים בקרית מלאכי, יוזמת "היישוב במרכז"

ישראל היא אמנם "ארצנו הקטנטונת", אבל למקום בו גדלים ילדים, ובמיוחד לריחוק שלו ממרכז הארץ, יש השפעה גדולה על סיכויי המוביליות שלהם. בהכללה ניתן לראות פער משמעותי בהזדמנויות הפתוחות בפני ילד בנגב או בגליל לעומת בן גילו במרכז הארץ.


אז מה זו בעצם פריפריה? לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), "אזור פריפריאלי מוגדר כאזור מרוחק מאפשרויות (כגון שווקים, מרכזי תעסוקה ושירותי בריאות), מפעילויות (כגון עבודה, לימודים, קניות ופנאי) או מנכסים הקיימים בכל האזורים." על בסיס זה הגדיר הלמ"ס את "מדד הפריפריאליות" המאפיין את היישובים בישראל בטווח שבין הפריפריאלי ביותר לבין המרכזי ביותר.


לאתגרים שמציבים המגורים בפריפריה הגיאוגרפית, כמו המרחק ממרכזי תעסוקה והשכלה והקושי בנגישות לשירותים, יש קשר ישיר לאיכות ורמת החיים של תושביה. אי-השוויון מתבטא גם ברמת היישוב, כאשר רוב הרשויות המקומיות באזורי הפריפריה שייכות לאשכולות חברתיים-כלכליים חלשים. במילים אחרות, הפריפריה הגיאוגרפית היא במידה רבה גם פריפריה חברתית וכלכלית. והפערים בין הפריפריה למרכז משפיעים לא רק על רמת החיים הנוכחית של התושבים אלא גם על סיכויי ההתקדמות של ילדיהם בעתיד.


כך, מחקר שנערך באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר הראה כי יש קשר שלילי בין מידת הפריפריאליות של הישוב (לפי המדד של הלמ"ס) לבין רמת המוביליות הבין-דורית. כלומר, ככל שהישוב רחוק יותר מהמרכז, כך קטן הסיכוי של ילדיו להרוויח שכר גבוה יותר מהוריהם כשיגיעו לבגרות. גם המחקר של אורן הלר ממינהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי מצא פער מובהק בין סיכויי המוביליות של ילדים שגדלו בפריפריה הגיאוגרפית לעומת מי שגדלו במרכז, בפרט כאשר מדובר בילדים שמשפחותיהם נמצאות בחציון ההכנסה הנמוך.


כולנו מכירים סיפורי הצלחה על ילדים שהתקדמו ושגשגו כנגד כל הסיכויים. אך ככלל, הילדים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית יצליחו פחות, ולא משום שהם מוכשרים פחות או משקיעים פחות מאמץ, אלא מפני שבסביבה שלהם אין אותן ההזדמנויות שמקבלים ילדים אחרים.


לאור זאת, אחד האתגרים המרכזיים בתחום המוביליות החברתית בישראל היא קידומה בפריפריה הגאוגרפית. אבל איך עושים את זה? באופן מפתיע, אפשר אולי ללמוד מממצאי מחקר מקיף שנעשה בארה"ב על ידי Bridgespan, חברת יעוץ מובילה המתמחה במגזר השלישי.


כפי שראינו בפוסטים קודמים (כאן וכאן), בעשורים האחרונים המגמה הכללית בארה"ב (וברוב מדינות המערב) היא של ירידה במוביליות. כאשר מסתכלים על מפת המוביליות האמריקאית רואים אזורים נרחבים של פריפריה גיאוגרפית כפרית המאופיינים במוביליות נמוכה. אך גם שם ניתן לזהות קהילות שמצליחות בכל זאת "ללכת נגד הרוח" ולקדם את הדור הצעיר שלהן למרות החסרונות המובנים של הפריפריה, כמו הריחוק ממרכזי השכלה ותעסוקה.


כדי להבין את סוד ההצלחה של אותן קהילות, החוקרים חיפשו את המאפיינים המשותפים להן. הם מצאו בין היתר אקלים של ציפיות גבוהות מבני הנוער לשאוף רחוק ולהשקיע, לצד מגוון רחב של הזדמנויות לרכוש מיומנויות וכישורי חיים שיבטיחו את עתידם; וכן מערכות תמיכה בלתי-פורמליות חזקות, לכידות חברתית ותחושת אחריות משותפת לקיימות של הקהילה, ודרכים יצירתיות ליצירת הזדמנויות תוך התגברות על חסמים.


תובנות אלה יכולות לסייע לנו בישראל בתכנון התערבויות המכוונות לחיזוק יישובים בפריפריה ולבניית היכולות שלהם לקדם מוביליות חברתית בקרב התושבים. לדוגמה, ביוזמת "היישוב במרכז" של קרן רש"י יש דגש רב על שיתוף הציבור, הן בקבלת ההחלטות והן בעדכון שוטף, כאחת מאבני היסוד של המודל. בנוסף, רוב היישובים במיזם בחרו להשקיע בהגדלת ההשתתפות בתנועות נוער כמנוף מרכזי למוביליות חברתית.