חיפוש
  • Rashi Foundation

דווקא כשצריכים אותם ביותר

עודכן ב: מאי 24


צילום: ניר כפרי

מאמר דעה מאת מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י

TheMarker 6.4.20


בצל משבר הקורונה, אין עוררין על חשיבותם של השירותים החברתיים. בתקופה שבה החזק הופך לחלש, והחלש לחלש יותר, זועק הצורך בתגבור השירותים לאוכלוסיות המוחלשות בחברה. אם לא נשכיל לתת מענה ממשי לקשישים, לנכים, לאנשים עם צרכים מיוחדים, לילדים ונוער בסיכון, לצעירים חסרי עורף משפחתי ולכל אותן משפחות החיות בעוני ובהדרה, הם עלולים לקרוס תוך זמן קצר; ואנו נהיה חייבים להכיר בכישלון העצום שלנו כחברה להעניק תמיכה בעת משבר למי שזקוק לה ביותר.

אין זה סוד כי העמותות והארגונים החברתיים בישראל נמצאים היום במלחמת קיום. שעת משבר זו אמורה להיות שעתה היפה של מערכת רווחה מתוקנת, שרואה את הצרכים ויודעת לתת מענה מיידי לאנשים שזקוקים לה באמצעות אותן עמותות. במקום זאת, אנו עדים למציאות שבה העמותות נחלשות, וכך גם האוכלוסיות שהן משרתות והזקוקות לסיוע דווקא בשעה זו.

מעל 50% מהארגונים החברתיים בישראל כבר הוציאו עובדים לחל"ת, ולא ברור אם יהיה להם לאן לחזור. 25% השביתו לגמרי את פעילותם עד כה. קיצוץ נוסף עשוי לחתוך את חבל החמצן החיוני האחרון שנותר למי שנעזר בהן. משפחות בסיכון, המתמודדות מדי יום בתוך סיר הלחץ הביתי, יישארו ללא ליווי של איש מקצוע. קשישים שנדרשים להסתגר בבתיהם יסבלו מבדידות עמוקה. אנשים עם מוגבלויות יאבדו את מקום עבודתם ואת התמיכה שליוותה אותם. עוד ועוד משפחות יצטרפו למעגל העוני. זו המציאות אליה הולכת מדינת ישראל.

מאז תחילת משבר הקורונה חל זינוק של עשרות אחוזים במספר העמותות המבקשות סיוע כלכלי, ונותרות ללא מענה הולם. עשרות אלפי עובדי המגזר שהפכו למובטלים יהיו אלו שיידרשו להקים מחדש את התשתית החברתית של ישראל. העמותות בישראל משמיעות את זעקת האוכלוסייה המוחלשת שאין לה קול ומבקשות: עזרו לנו להמשיך להתקיים ולסייע לאוכלוסיות המוחלשות בישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי.

בתוכנית הכלכלית של ממשלת ישראל, לצד הסיוע למגזר העסקי ולאזרח הפשוט, יש להגדיר תקציב חירום לסיוע לשירותי הרווחה. אם נשקיע בהם מיליארד אחד מתוך 80 המיליארד שהוקצו לתוכנית הכלכלית – 1.25% בלבד מסך התקציב – הארגונים החברתיים יוכלו להרים ולו במעט את הראש מעל למים, להמשיך לשרת את האוכלוסיות הזקוקות להם ולהיות ערוכים לפעילות שיקום ביום שאחרי.

הממשלה בחרה לאורך שנים לעבוד בשותפות הדוקה עם ארגוני המגזר השלישי לטובת פיתוח והפעלה של תכניות בעולם החברתי, ודווקא בעת משבר זהו הקיצוץ הראשון שהיא עושה. הפתרון המוצע לארגונים החברתיים – הלוואות – אינו ישים, שכן כלל לא בטוח כי הם יהיו מסוגלים להחזיר את ההלוואה. המגזר השלישי מתנהל מזה כשנה באי ודאות בכל הקשור לתקציב ולתמיכה ממשלתית, ומשבר הקורונה עלול להוביל לקריסה כוללת שלו.

על הממשלה לפעול להצלת המגזר השלישי והשירותים החברתיים. זהו זמן יקר מפז, בו הארגונים החברתיים נמצאים במאבק הישרדות. השקעה של כאחוז אחד מתקציב התוכנית הכלכלית בסיוע לעמותות תוכל להעניק להן את המשאבים שיגנו על האוכלוסיות החלשות מפני קריסה. החברה הישראלית חייבת לדרוש להגן על אזרחיה וארגוניה בדיוק כפי שהייתה עושה במצב חירום בטחוני כמו מלחמה. זוהי מלחמה על כבודן ושלומן של הקבוצות החלשות שהעמותות משמיעות את קולן.