חיפוש
  • Rashi Foundation

סליחה על השאלה: מה זה אינדקס המוביליות הגלובלי?

עודכן ב: פבר 4


הכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum) בעיירת הסקי דאבוס שבשווייץ הוא אולי המקום האחרון בו היינו מצפים לשמוע על פערי אי-שוויון ומוביליות (ניידות / ניעות) חברתית. אבל ערב הכינוס האחרון של הפורום פרסמה מחלקת המחקר שלו דו"ח המדרג 82 מדינות ברחבי העולם לפי הצלחתן במתן הזדמנויות לאזרחיהן לטפס בסולם החברתי-כלכלי, על פי מדד חדש למוביליות שפיתחה.


בהקדמה לדו"ח כותב מייסד ויו"ר הפורום ד"ר קלאוס שוואב: "ההשלכות החברתיות והכלכליות של אי-שוויון הן עמוקות ומרחיקות לכת: תחושה גוברת של חוסר הוגנות, חוסר ביטחון, אובדן זהות וכבוד עצמי, פגיעה במרקם החברתי, שחיקת האמון במוסדות ואכזבה מהתהליך הפוליטי. המענה של המגזר העסקי והממשלה חייב לכלול מאמץ ממוקד ליצירת נתיבים חדשים למוביליות חברתית-כלכלית, כדי להבטיח לכל אדם הזדמנויות הוגנות להצליח."


העיסוק של הפורום הכלכלי העולמי במוביליות חברתית הוא חלק ממגמה בולטת בשנים האחרונות של גופים בינלאומיים לחקור סוגיות של אי-שוויון, פערים וריבוד חברתי, כשאחת הסיבות המרכזיות לכך היא הקשר ההדוק ביניהן לבין צמיחה ושגשוג כלכליים.


המסקנה העיקרית - והלא מעודדת - של הדו"ח היא שבמעט מאד מדינות יש תנאים המאפשרים ניידות, כלומר רוב האנשים לא יוכלו להתקדם מעבר למעמד החברתי והכלכלי בו נולדו, כך שהפערים ואי-השוויון נשארים בעינם ואף מעמיקים.


אבל מה בעצם חדש במדד המוביליות החדש? צריך לזכור שהגישות המקובלות למדידת מוביליות, כמו השוואת השכר של הורים וילדים, משקפות את המצב באיחור של עשרות שנים. המדד של WEF, לעומת זאת, בוחן את המצב הקיים כדי להסיק ממנו מה יקרה לילדים של היום בעתיד.


במקום לנתח תוצאות, המדד החדש מתמקד בגורמים - צעדי מדיניות, פרקטיקות ומוסדות – המנבאים את סיכויי המוביליות או תורמים להם; את התוצאות בפועל אפשר יהיה למדוד רק אחרי דור. המדד משקלל כ-50 משתנים בתחומי הבריאות, החינוך, נגישות לטכנולוגיה, שוק העבודה וחוסן חברתי. לדוגמה: שיעור הילדים הנמצאים במסגרות חינוך קדם-יסודי, מספר התלמידים למורה בכל שלבי החינוך, שכיחות תת-תזונה בקרב ילדים, שיעור הצעירים שאינם לומדים ואינם עובדים, שיעור העובדים בשכר מינימום וכן הלאה.


השילוב של כל הגורמים הללו קובע באיזו מידה יש לכל פרט בחברה סיכוי שווה לממש את הפוטנציאל שלו או שלה, ללא קשר לרקע הסוציואקונומי שלהם, למוצא של הוריהם או למקום בו נולדו.


לפי ממצאי הדו"ח, האתגרים הגלובליים הגדולים ביותר הם שכר נמוך, העדר רשתות הגנה חברתיות וחוסר במערכות למידה לאורך החיים – נושאים קריטיים שרוב המדינות קיבלו בהם ציון נמוך. ומה אצלנו? בדירוג הכללי של ניידות חברתית ישראל נמצאת במקום 33 מתוך 82 המדינות (באופן לא מפתיע, את הרשימה מובילות דנמרק, נורבגיה, פינלנד ושבדיה). זה נראה קצת פחות טוב אם מסתכלים רק על מדינות בעלות הכנסה גבוהה, שההשוואה אליהן יותר רלוונטית לגבינו: גם שם המיקום שלנו הוא 33 – אבל מתוך 41.

כפי שמראה התרשים, נקודות החוזק שלנו מבחינת ניידות חברתית הן מערכת הבריאות, הנגישות לטכנולוגיה ואפשרויות התעסוקה. אבל יש גם הרבה מה לשפר, במיוחד במה שנוגע למערכות תמיכה חברתיות, חלוקת שכר הוגנת (למשל, חלקם היחסי של העשירונים התחתונים לעומת העשירון העליון בסך ההכנסה מעבודה) ומוסדות מכלילים (למשל, יעילות השירותים הציבוריים והכללה על בסיס מגדר, מוצא ודת).


כדי להמחיש את המשמעות הכלכלית של מוביליות חברתית, החוקרים חישבו את "עלות ההזדמנויות האבודות" של מוביליות נמוכה במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג). התוצאה: אם כל המדינות יעלו את ציון המוביליות שלהם ב-10 נקודות, הגידול בצמיחה יתבטא בתוספת של 514 מיליארד דולר בשנה לכלכלה העולמית, או עלייה של 4.4% בתמ"ג בעשור הקרוב – זאת כמובן בנוסף לתועלת העצומה מבחינת לכידות חברתית.